פסק-דין בתיק ת"א 29666-06-10

א.          רקע

1.        מדובר בתביעה של חברה להשכרת רכב (התובעת) כנגד שוכר הרכב (הנתבע) בגין נזק שנגרם לתובעת בעקבות גניבת הרכב המושכר כאשר היה בחזקתו בתוקף חוזה השכירות.

            2.         התביעה הינה לתשלום שווי הרכב בסכום 85,970 ש"ח.

3.א.      לא הייתה מחלוקת כי ביום 16.9.09 בשעות הצהרים הגיע הנתבע (קבלן לעבודת גננות) עם לקוחה, גב' לאה נוקד למשתלה בצומת ירקונים כדי לחפש עבורה שתילים.

  ב.       הנתבע עצר הרכב בסמוך לפתח המשתלה ונכנס למשתלה לבדו כאשר הוא מותיר הלקוחה במושב שליד הנהג בתוך הרכב שנשאר בלתי נעול, עם מפתחות במתג ההצתה והמנוע והמזגן פועלים.

  ג.        בשלב מסוים הלקוחה יצאה מהרכב וכאשר עמדה בסמוך לו כשגבה מופנה לרכב נכנס לרכב אלמוני ונמלט עם הרכב מהמקום.

  ד.       לגבי נסיבות יציאתה של הלקוחה מהרכב הייתה מחלוקת בין גרסת הנתבע לגרסת הלקוחה (אלה היו העדים היחידים לנסיבות העובדתיות).

  ה.       הלקוחה העידה כי המשתלה הנדונה הייתה המשתלה השנייה אליה הגיעו ולאחר שבמשתלה קודמת הם לא מצאו את אשר חיפשו. לכן הנתבע אמר לה שבמקום שתצא סתם היא תישאר ברכב הממוזג והוא ירד למשתלה ובאם ימצא משהו מתאים הוא יקרא לה להצטרף אליו לתוך המשתלה.

  ו.        בשלב מסוים הוא סימן לה מהמשתלה לבוא אליו. היא יצאה מהרכב אך בגלל שהמנוע פעל היא נשארה בסמוך לרכב ונפנפה לו בחזרה, בתנועות ידיים ובצעקות ושאלה אם הוא רוצה שהיא תנעל הרכב או שהוא יבוא לסגור את הרכב בעצמו. היא לא בטוחה שהוא שמע אותה אך הוא המשיך לנפנף לה שתגיע. היא לא זזה ממקומה ונשארה קרוב לרכב כי רצתה לוודא קודם לכן את נושא סגירת הרכב.

  ז.        באותו שלב היא קיבלה שיחת טלפון וכאשר הפנתה את הראש ימינה להוציא את הטלפון מהכיס ובעודה עונה לשיחה כשגבה מופנה לרכב, אלמוני נכנס לרכב ונסע מהמקום.

  ח.       הנתבע הכחיש כי קרא ללקוחה לבוא אליו. לדבריו הוא לא מצא במשתלה את אשר חיפש ולכן היה בדרכו לעבר הרכב בעוד הלקוחה צועדת מולו וזאת כאשר הרכב נמצא בסמוך לשניהם ובטווח ראייתם ואז הרכב נגנב.

ב.         טענות הצדדים

1.        התובעת טוענת כי הנתבע הפר חוזה השכירות המחייבו להפעיל את כל אמצעי המיגון המותקנים ברכב כל עת שהרכב אינו במצב נסיעה ולכן הוא חייב לפצותה בגין העילה החוזית.

2.        הנתבע הפקיר הרכב ברשלנות רבתי ותוך הפרת חובה חקוקה (בניגוד לתקנה 74 לתקנות התעבורה האוסרת החניית רכב בלי השגחה עם מנוע פועל ומפתחות במתג ההצתה) ולכן הוא חייב לפצותה בגין שתי העילות הנזיקיות של רשלנות והפר חובה חקוקה.

3.        לחילופין טוענת התובעת כי יש לחייב הנתבע ברשלנות תורמת בשיעור של 80% לפחות לאור התנהגותו הרשלנית החמורה.

4.        הנתבע טען לגבי העילה החוזית כי גודל האותיות בחוזה, שהינו חוזה אחיד הינו של 1 מ"מ ולא בגודל 2 מ"מ כמתחייב מתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד התשנ"ה-1995). לכן אין לחייב הנתבע מכוחו של החוזה שהינו בלתי ניתן לקריאה.

5.        בעת כריתת החוזה הוצג לו ע"י התובעת מצג לפיו התובעת אמורה לבטח את הרכב ובמקרה גניבה יהיה עליו לשלם השתתפות עצמית בסכום של 700 דולר. התובעת התרשלה בכך שלא ביטחה את רכבה ולכן עליה לשאת בנזק שנגרם כתוצאה מהגניבה. 

6.        לגבי העילה הנזיקית טען הנתבע כי לאור המצג שהוצג לו, כי הרכב מבוטח יש לבחון את אחריותו באספקלריה של פסקי הדין שדנו בתביעות מבוטחים נגד חברות בטוח בנסיבות דומות. בהתאם לאותן הלכות הנתבע פעל כמבוטח סביר בהתאם לנסיבות ולכן דין התביעה להידחות.

ג.          דיון